שאלות ותשובות

כיווץ עיניים או עצימת עין אחת, הטיית הראש, ישיבה קרובה מאוד למסכים, שפשוף תכוף של העיניים, תלונות על כאבי ראש או ראייה מטושטשת, קושי בקריאה או איבוד מקום בשורה במהלך הקריאה, ועיניים שנראות פוזלות או שאינן נעות יחד.

מעקב סדיר בגילאי הינקות והילדות חיוני לאבחון וטיפול מוקדם בבעיות ראייה. מומלץ לבצע בדיקות שגרתיות עד גיל שנה (לרוב בגיל 9-12 חודשים), בגיל 3 ובגיל 6 לפני העליה לכיתה א. כל אחת מהבדיקות כוללת מעקב אחר הראייה בכל עין ובדיקת פזילה. בנוסף, מבוצעת הרחבת אישונים כדי להעריך את הצורך במשקפיים ולבדוק את עדשת העין, הרשתית ועצב הראיה.

כן. כאשר לאחד ההורים או לאח/אחות יש פזילה, עין עצלה (אמבליופיה) או צורך במשקפיים, מומלץ לבדוק גם את שאר הילדים במשפחה. הסיבה לכך היא שקיימת נטייה משפחתית למצבים אלה. היסטוריה של פזילה, עין עצלה או הפרעת תשבורת משמעותית אצל קרוב משפחה מדרגה ראשונה נחשבת גורם סיכון לכך שגם לילדים אחרים במשפחה תהיה בעיית דומה. חשוב לזכור שילדים לא תמיד מתלוננים על קושי בראייה, ולעיתים עין עצלה או הפרעת ראייה משמעותית אינן בולטות להורים. לכן בדיקה יזומה יכולה לאפשר גילוי מוקדם וטיפול בזמן, בתקופה שבה מערכת הראייה עדיין מתפתחת. זאת גם המלצת ה- American Academy of Pediatrics (AAP) וה- American Academy of Ophthalmology (AAO).

באדם מבוגר המשתף פעולה באופן מלא, ניתן לבצע התאמת משקפיים בצורה סובייקטיבית (למשל: "האם אתה רואה את האותיות טוב יותר עם עדשה מספר 1 או 2?"). לעומת זאת, אצל ילדים שעדיין אינם משתפים פעולה או מתקשרים באופן מלא, התאמת המשקפיים נעשית בצורה אובייקטיבית על בסיס החזר האור מהרשתית. בדיקה זו מתבצעת באמצעות פנס מיוחד הנקרא רטינוסקופ ומערכת עדשות, או לחלופין על ידי מכשיר ממוחשב הנקרא אוטורפרקטומטר.

לא. משקפיים אינם גורמים לעיניים להיות עצלות ואינם יוצרים "תלות" או "התמכרות" למשקפיים. זהו מיתוס נפוץ שאינו נתמך במחקר. המשקפיים פשוט מתקנים את האופן שבו האור נשבר ומתמקד בעין, וכך מאפשרים לילד לראות תמונה ברורה יותר. הם אינם גורמים לעין להזדקק לתיקון שלא הייתה זקוקה לו מלכתחילה. במצבים מסוימים ההפך הוא הנכון: הימנעות ממשקפיים כשיש צורך בהם עלולה לפגוע בהתפתחות הראייה. למשל, ברוחק ראייה (היפראופיה), בהבדל משמעותי במספר בין שתי העיניים (אניזומטרופיה) או באסטיגמציה משמעותית, המוח עלול לקבל תמונה מטושטשת מאחת העיניים ולהתחיל "להתעלם" ממנה. כך עלולה להתפתח עין עצלה (אמבליופיה). לכן משקפיים הם חלק מרכזי במניעה ובטיפול בעין עצלה. מחקרים הראו שעצם הרכבת המשקפיים ומתן תמונה חדה לעין יכולים להביא לשיפור הדרגתי בחדות הראייה. ומה לגבי החשש שהמשקפיים יגרמו למספר לעלות, במיוחד בקוצר ראייה? מחקרים שהשוו בין תיקון מלא של קוצר הראייה לבין מתן מכוון של משקפיים חלשים יותר לא מצאו יתרון לתת תיקון. לכן אין בסיס להחלשת המרשם בכוונה כדי "לא להרגיל את העין" למשקפיים.

הרחבת אישונים נחוצה לעיתים קרובות לצורך בדיקה מלאה ומדויקת. היא מאפשרת לבחון את הרשתית ועצב הראייה, ולקבוע מרשם מדויק למשקפיים. אנו משתמשים בטיפות עיניים המותאמות במיוחד לילדים, והשפעתן נמשכת בדרך כלל מספר שעות, כתלות בסוג הטיפה.

השכיחות של פזילה נעה בין כ-0.8% לכ-6.8% באוכלוסיות שונות, כאשר מרבית המחקרים הגדולים מתכנסים לנתון של כ-2%–5% באוכלוסייה הכללית.

קיימים 3 סוגים נפוצים של פזילה: פזילה פנימה של הגיל הרך (Infantile esotropia): מתרחשת כאשר עיניו של תינוק או פעוט פונות כלפי פנים (לעבר האף). פזילה אקומודטיבית (Accommodative esotropia): זהו הסוג השכיח ביותר של פזילה בקרב ילדים מעל גיל 2. עין אחת עשויה לפנות כלפי פנים (לעבר האף) בעת התמקדות באובייקט קרוב או רחוק. פזילה החוצה (Exotropia): במצב זה, עין אחת פונה כלפי חוץ (הרחק מהאף), לרוב בעת מבט על משהו רחוק. דבר זה יכול לקרות לעיתים כאשר הילד עייף, חולה או לא מרוכז. כמו כן, הילד עשוי לסגור או לכווץ עין אחת באור חזק.

במצב תקין, שתי העיניים ממוקדות באותה הנקודה. המוח שלנו משלב את שתי התמונות המתקבלות מהעיניים לתמונה אחת תלת-ממדית. כך אנו יכולים לדעת כמה קרוב או רחוק מאיתנו נמצא חפץ כלשהו (תפיסת עומק).כאשר עין אחת אינה ישרה, נשלחות למוח שתי תמונות שונות. אצל ילדים צעירים, המוח לומד להתעלם מהתמונה של העין הפוזלת. במקום זאת, הוא רואה רק את התמונה מהעין הישרה או מזו שרואה טוב יותר. כתוצאה מכך, תפיסת העומק עלולה להיפגע. מבוגרים המפתחים פזילה סובלים לעיתים קרובות מראייה כפולה. זאת מכיוון שהמוח שלהם למד לקבל תמונות משתי העיניים ואינו יכול להתעלם מהתמונה שמגיעה מהעין הסוטה.

זהו מצב נפוץ בתינוקות עד גיל שנה ואחת הסיבות הנפוצות ביותר לביקור אצל רופא עיניים ילדים. העיניים עשויות להיראות פוזלות פנימה למרות שהן ישרות לחלוטין. זה קורה בדרך כלל כאשר לילד יש גשר אף רחב ושטוח, או קפל עור בזווית הפנימית של העפעף.

ברוב המקרים המצב חולף מעצמו עד גיל 2-3. למרות שלא מדובר במצב מסכן ראיה, מומלץ להבדק ע"י רופא עיניים ילדים על מנת לשלול פזילה אמיתית אשר אינה חולפת מעצמה ועלולה לגרום לעין עצלה.

אמבליופיה (Amblyopia), הנקראת גם "עין עצלה", היא מצב שבו הראייה בעין אחת או בשתי העיניים אינה מתפתחת כראוי במהלך הילדות. זוהי בעיה שכיחה אצל תינוקות וילדים צעירים. עין עצלה יכולה להתפתח כתוצאה מבעיות עיניים שונות, כגון פזילה, בעית תשבורת (רפרקציה), ירוד (קטרקט) של הגיל הרך, או עפעפיים שמוטים (ptosis). הטיפול בעין עצלה מתחיל, במידת הצורך, בהתאמת משקפיים. לאחר מכן מנסים לעודד את הילד להשתמש יותר בעין החלשה. בדרך כלל עושים זאת באמצעות סגירת העין החזקה עם רטייה, או בעזרת טיפות שמטשטשות את הראייה בעין החזקה. לעיתים יש צורך בניתוח כדי לטפל בבעיה שגורמת לעין העצלה, כמו פזילה או קטרקט. גם לאחר הניתוח, ייתכן שיהיה צורך להמשיך בסגירת העין החזקה עד שהראייה בעין החלשה תשתפר. יש לאבחן ולטפל באמבליופיה מוקדם ככל הניתן כדי שהילד יוכל לפתח ראייה תקינה ובריאה.

טיפול ברטיות כולל כיסוי של העין החזקה כדי לאלץ את העין החלשה לעבוד קשה יותר, מה שמחזק את הקשר בין המוח לעין. הטיפול הסטנדרטי הוא 2–6 שעות של כיסוי ביום בזמן ביצוע פעילויות המפעילות את הראייה (צביעה, פאזלים, קריאה). משך הטיפול משתנה – חלק מהילדים מראים שיפור תוך שבועות בודדים, ואחרים זקוקים לטיפול של 6–12 חודשים או יותר, בהתאם לחומרת הבעיה ולגיל הילד.

טיפול בעין עצלה באמצעות טיפות אטרופין מטשטש זמנית את הראייה בעין החזקה, ובכך מאלץ את המוח להשתמש בעין העצלה ולחזק אותה. מחקרים הראו כי יעילות הטיפול דומה לטיפול בסגירות לסרוגין של העין החזקה.

אין הגבלת גיל חד משמעית. עם זאת, היעילות של הטיפולים יורדת משמעותית לאחר גיל 7-8. מחקרים על גילאי 3-7 הראו כי הטיפולים יעילים מאד. מחקרים על גילאי 7-12 הראו יעילות אך פחותה במעט. מחקרים על גילאי 13-17 הראו יעילות מסויימת, במיוחד במידה והילד לא טופל קודם בעין עצלה. בגילאים מבוגרים יותר היעילות פחותה עוד יותר.

כשליש מהילדים ובני הנוער ברחבי העולם סובלים מקוצר ראייה (מיופיה). השכיחות נמצאת במגמת עלייה מתמשכת במהלך שלושת העשורים האחרונים. בישראל שיעור קוצר הראייה בקרב בני נוער באוכלוסייה החילונית עומד על כ־30%, בדומה לממוצע העולמי. לעומת זאת, בקרב בני נוער באוכלוסייה החרדית השכיחות גבוהה משמעותית, ונעה בין כ־50% ל־82%.

קיימות שיטות מוכחות מחקרית להאטת התקדמות קוצר ראייה בילדים. בין הטיפולים המקובלים: טיפות אטרופין במינון נמוך, עדשות משקפיים מיוחדות, ועדשות מגע ייעודיות. בנוסף, לשהייה באור יום טבעי מחוץ לבית (1–2 שעות ביום) יש אפקט מגן מוכח.

על מנת להתמקד באובייקט הנמצא קרוב לעיניים, למשל בזמן קריאה, העיניים נדרשות לבצע שתי פעולות במקביל: מיקוד הראייה לקרוב (accommodation) – העדשה בתוך כל אחת מהעיניים משנה את צורתה, וכך מאפשרת לעין למקד בצורה ברורה עצמים הנמצאים בקרבתה. במצבים מסוימים, מנגנון המיקוד אינו פועל במידה מספקת. קושי זה יכול להופיע, בין היתר, אצל ילדים עם רוחק ראייה. הפניית העיניים פנימה (convergence) – כאשר מסתכלים על עצם קרוב, שתי העיניים צריכות לפנות מעט פנימה ובאופן מתואם, כדי ששתיהן יתמקדו באותה נקודה. כאשר מנגנון זה אינו פועל כראוי, אחת העיניים עלולה לסטות החוצה, במיוחד בזמן קריאה או מאמץ ממושך מקרוב. בעיה באחת משתי הפעולות הללו עלולה לגרום לילד לקושי במיקוד הראייה בעצמים קרובים, ולהתבטא במיוחד בפעילויות הדורשות ראייה מקרוב, כגון קריאה.

חסימת דרכי דמעות מולדת שכיחה מאוד בתינוקות (עד כ-20% מהם נולדים עמה). הסימנים העיקריים הם דמעת מוגברת, הצטברות הפרשות והדבקות של הריסים. ברוב המקרים החסימה נפתרת מעצמה עד גיל שנה. הטיפול הראשוני כולל עיסוי עדין של שק הדמעות ושמירה על היגיינת העין. אם החסימה אינה חולפת מעצמה, ניתן לטפל באמצעות ניתוח של פתיחת דרכי הדמעות.קה.