רפואת עיניים ילדים

ישנם מספר סימנים שעשויים להעיד על קושי בראיה או על בעיה בתפקוד העיניים, ובהם: • כיווץ עיניים או עצימת עין אחת • הטיית הראש או סיבובו בזמן הסתכלות • התקרבות רבה למסכים, ספרים או חפצים • שפשוף תכוף של העיניים • תלונות על כאבי ראש, עייפות בעיניים או ראיה מטושטשת • קושי בקריאה, איבוד מקום בשורה או דילוג על מילים • קושי במעקב אחר עצמים • קושי לראות למרחק או לקרוב • עיניים שנראות פוזלות או שאינן נעות יחד • הופעה חדשה של פזילה או שינוי בפזילה קיימת אצל תינוקות וילדים צעירים, חשוב במיוחד לשים לב גם לקושי בקשר עין, לקושי במעקב אחר חפצים או להיעדר תגובה תקינה לגירויים חזותיים. במקרה של הופעה פתאומית של פזילה, ירידה בראיה, אישון שנראה לבן או שינוי חריג במראה העין – מומלץ לפנות לבדיקה רפואית בהקדם.

מעקב סדיר בגילאי הינקות והילדות חיוני לאבחון וטיפול מוקדם בבעיות ראיה. מומלץ לבצע בדיקות שגרתיות עד גיל שנה (לרוב בגיל 9-12 חודשים), בגיל 3 ולפני העליה לכיתה א. כל אחת מהבדיקות כוללת מעקב אחר הראיה בכל עין ובדיקת פזילה. בנוסף, חלק מהבדיקות כוללות הרחבת אישונים כדי להעריך את הצורך במשקפיים ולבדוק את עדשת העין, הרשתית ועצב הראיה.

כן, במקרים רבים כדאי לשקול בדיקת עיניים לילדים נוספים במשפחה, במיוחד כאשר אצל קרוב משפחה מדרגה ראשונה קיימת פזילה, עין עצלה או הפרעת תשבורת משמעותית. קיימת נטייה משפחתית לפזילה, לעין עצלה ולהפרעות תשבורת. לכן היסטוריה משפחתית כזו יכולה להעלות את הסיכון לכך שגם ילד אחר במשפחה יפתח בעיית ראיה. חשוב לזכור שילדים אינם תמיד מודעים לכך שהם רואים פחות טוב, ולעיתים הם אינם מתלוננים כלל. הדבר נכון במיוחד כאשר הבעיה קיימת רק בעין אחת, משום שהעין השנייה עשויה לאפשר לילד לתפקד כמעט כרגיל. לכן, כאשר קיימת היסטוריה משפחתית משמעותית, בדיקה יזומה יכולה לאפשר לזהות בעיה מוקדם ולהתחיל טיפול בתקופה שבה מערכת הראיה עדיין מתפתחת.

אצל אדם מבוגר שמשתף פעולה באופן מלא, ניתן לבצע בדיקת תשבורת סובייקטיבית – למשל, להשוות בין עדשות שונות ולשאול איזו מהן מאפשרת ראיה טובה יותר. אצל תינוקות וילדים צעירים, שאינם יכולים לקרוא או שאינם מסוגלים לשתף פעולה באופן מלא, משתמשים בשיטות אובייקטיביות. אחת השיטות המרכזיות היא רטינוסקופיה. באמצעות מכשיר שנקרא רטינוסקופ בוחנים את החזר האור מהעין ומעריכים את מידת קוצר הראיה, רוחק הראיה או האסטיגמטיזם. ניתן להשתמש גם במכשירים אוטומטיים, כגון אוטורפרקטומטר, בהתאם לגיל הילד ולמידת שיתוף הפעולה שלו. בילדים רבים, במיוחד כאשר רוצים לקבוע את מרשם המשקפיים בצורה מדויקת, מבוצעת בדיקת תשבורת לאחר הרחבת אישונים באמצעות טיפות המנטרלות באופן זמני את יכולת המיקוד של העין. בדיקה זו נקראת בדיקת תשבורת (רפרקציה) ציקלופלגית.

לא. משקפיים אינם גורמים לעיניים להיות עצלות ואינם יוצרים "תלות" או "התמכרות" למשקפיים. זהו מיתוס נפוץ. המשקפיים מתקנים את האופן שבו האור נשבר ומתמקד בעין, וכך מאפשרים לילד לקבל תמונה ברורה יותר. הם אינם גורמים לעין להזדקק למשקפיים אם קודם לכן לא היה בהם צורך. במצבים מסוימים, דווקא הימנעות מהרכבת משקפיים כאשר יש צורך בהם עלולה לפגוע בהתפתחות הראיה. לדוגמה, ברוחק ראיה משמעותי, בהבדל משמעותי במספר בין שתי העיניים (אניזומטרופיה) או באסטיגמטיזם משמעותי, המוח עלול לקבל תמונה מטושטשת מאחת העיניים ולהעדיף להשתמש בעין השנייה. לאורך זמן הדבר עלול לגרום להתפתחות של עין עצלה (אמבליופיה). לכן, במקרים מתאימים, משקפיים הם חלק מרכזי במניעה ובטיפול בעין עצלה. מתן תמונה ברורה לעין מאפשר למערכת הראיה להתפתח בצורה תקינה ועשוי להביא לשיפור הדרגתי בחדות הראיה. האם משקפיים גורמים למספר לעלות? גם כאן מדובר במיתוס נפוץ. כאשר לילד יש קוצר ראיה, אין סיבה להחליש בכוונה את מרשם המשקפיים כדי "לא להרגיל את העין". מחקרים שבחנו תיקון מלא לעומת תת-תיקון של קוצר ראיה לא הראו יתרון ברור לתיקון חלש יותר, ובחלק מהמחקרים אף נמצא שתת-תיקון אינו מסייע בהאטת התקדמות קוצר הראיה. המטרה היא לספק לילד תיקון ראיה מתאים, בהתאם לגיל ולמצב העיניים.

לא בכל בדיקת ראיה יש צורך בהרחבת אישונים, אך היא נדרשת לעיתים קרובות כאשר מבצעים בדיקת עיניים מלאה או כאשר רוצים להעריך בצורה מדויקת את הצורך במשקפיים. הרחבת אישונים מאפשרת: • לבצע בדיקת תשבורת מדויקת יותר, במיוחד בילדים • להעריך את הצורך במשקפיים • לבדוק את הרשתית ועצב הראיה • לבחון את חלקיה הפנימיים של העין בילדים משתמשים בטיפות המותאמות לבדיקה, והשפעתן נמשכת בדרך כלל מספר שעות, בהתאם לסוג הטיפות ולילד. לאחר הבדיקה ייתכנו טשטוש זמני בראיה, בעיקר לקרוב, ורגישות מוגברת לאור. תופעות אלה חולפות בהדרגה.