פזילה

פזילה היא בעיה ביישור העיניים, בעוד שעין עצלה היא ירידה בהתפתחות הראיה בעין אחת או לעיתים בשתי העיניים, שאינה מוסברת רק על ידי בעיה מבנית בעין. פזילה יכולה לגרום לעין עצלה, אך עין עצלה יכולה להתפתח גם מסיבות אחרות, כגון הבדל משמעותי במספר בין שתי העיניים או הפרעה לכניסת אור לעין.

השכיחות של פזילה נעה בין כ-0.8% לכ-6.8% באוכלוסיות שונות, כאשר מרבית המחקרים הגדולים מתכנסים לנתון של כ-2%–5% באוכלוסייה הכללית.

קיימים שלושה סוגים נפוצים של פזילה: פזילה פנימה של הגיל הרך (Infantile esotropia): מתרחשת כאשר אחת העיניים או שתיהן פונות כלפי פנים, לעבר האף. היא מופיעה במהלך שנת החיים הראשונה. פזילה אקומודטיבית (Accommodative esotropia): זהו אחד הסוגים השכיחים של פזילה בילדים, המופיע בדרך כלל לאחר גיל שנתיים. במצב זה עין אחת או שתיהן פונות כלפי פנים, בעיקר בזמן מאמץ להתמקד, ולעיתים הפזילה בולטת יותר במבט לקרוב. פזילה זו קשורה בדרך כלל לרוחק ראיה (היפראופיה). פזילה החוצה (Exotropia): במצב זה אחת העיניים או שתיהן פונות כלפי חוץ, הרחק מהאף. הפזילה עשויה להופיע לסירוגין, ולעיתים להיות בולטת יותר כאשר הילד עייף, חולה או לא מרוכז. ילדים עם פזילה החוצה עשויים גם לסגור או לכווץ עין אחת בתנאי אור חזק.

במצב תקין, שתי העיניים ממוקדות באותה נקודה. המוח משלב את שתי התמונות המתקבלות מהעיניים לתמונה אחת, וכך מתאפשרת ראיה תלת־ממדית ותפיסת עומק. כאשר עין אחת אינה מיושרת עם העין השנייה, שתי העיניים שולחות למוח תמונות שאינן תואמות זו לזו. אצל ילדים צעירים, המוח עשוי ללמוד להתעלם מהתמונה המתקבלת מהעין הפוזלת, כדי למנוע ראיה כפולה. כתוצאה מכך, עלולה להתפתח עין עצלה ותפיסת העומק עלולה להפגע. לעומת זאת, מבוגרים שמפתחים פזילה חדשה סובלים לעיתים קרובות מראיה כפולה. זאת משום שהמוח שלהם כבר למד להשתמש במידע המגיע משתי העיניים, ולכן מתקשה להתעלם מהתמונה המתקבלת מהעין הסוטה.

כן. ראיה תלת־ממדית ותפיסת עומק תקינות מבוססות במידה רבה על שיתוף הפעולה בין שתי העיניים. כאשר העיניים אינן מיושרות, המוח עלול שלא להשתמש במידע משתי העיניים באופן מלא. כאשר זה קורה לאורך זמן, תפיסת העומק עלולה להפגע באופן קבוע. מידת הפגיעה בראיה הדו־עינית משתנה בין ילדים ותלויה, בין היתר, בסוג הפזילה, בגילה ובמידת השליטה בה.

פזילה מדומה היא מצב נפוץ בתינוקות, שבו העיניים עשויות להיראות פוזלות פנימה למרות שהן מיושרות כראוי. זוהי אחת הסיבות השכיחות להפניית תינוקות וילדים צעירים לבדיקה אצל רופא עיניים ילדים. המראה של פזילה מדומה נובע בדרך כלל ממבנה הפנים, למשל מגשר אף רחב ושטוח או מקפל עור בזווית הפנימית של העפעף. מבנה זה עלול להסתיר חלק מהלובן של העין וליצור אשליה שהעיניים פונות פנימה.

ברוב המקרים, המראה של פזילה מדומה משתפר ככל שמבנה הפנים משתנה עם הגדילה. פזילה מדומה כשלעצמה אינה גורמת לעין עצלה ואינה פוגעת בראיה. עם זאת, חשוב להיבדק אצל רופא עיניים ילדים כדי לוודא שלא מדובר בפזילה אמיתית, שעלולה לגרום לעין עצלה ולפגיעה בהתפתחות הראיה.

ב-3-4 החודשים הראשונים לחיים ייתכנו רגעים קצרים שבהם העיניים אינן מתואמות לחלוטין. עם זאת, פזילה קבועה או פזילה שנמשכת מעבר לגיל שבו צפויה התפתחות תקינה של תיאום העיניים דורשת הערכה רפואית. פזילה חדשה או משמעותית בתינוק אינה מצב שכדאי להתעלם ממנו, משום שפזילה אמיתית עלולה להשפיע על התפתחות הראיה.

הטיית ראש יכולה להיות דרך של הילד לשפר את הראיה או להפחית את הסטייה של העיניים בתנוחות מבט מסוימות. היא יכולה להופיע בסוגים מסוימים של פזילה, אך גם במצבים אחרים. הטיית ראש קבועה או חדשה מצדיקה בדיקת עיניים כדי לברר את הסיבה.

במקרים מסוימים כן. כאשר הפזילה קשורה למאמץ המיקוד, תיקון אופטי מתאים יכול להפחית באופן משמעותי את הפזילה ולעיתים להביא ליישור העיניים בזמן הרכבת המשקפיים. עם זאת, לא כל סוגי הפזילה מגיבים למשקפיים בלבד. במקרים מסוימים יש צורך בטיפול ניתוחי.